בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ע"י כלל חב' לביטו ואח'

פסק דין

ושוב עולה השאלה האם לפי ההסכם שבין חברות הביטוח למל"ל חב' הביטוח אמורות לפצות את המל"ל בגין הלוואה עומדת שקיבל מי שנפגע בתאונת דרכים.

הדיון בתיק זה נקבע לאחר קדמי משפט רבים בהם הצדדים ביקשו להשלים הליכים מקדמיים. בפתח הדיון טען ב"כ הנתבעת כי קיים מעשה בית דין שכן שאלת ההלוואה העומדת הוכרעה כבר על ידי הרכבים שונים של ביהמ"ש כולל הרכב זה, אשר קבעו כי המל"ל אינו זכאי לדרוש שיבוב בגין הלוואה עומדת, על פי ההסכם. כיון שהדיון היה קבוע להוכחות החלטתי שלא להכריע בשאלה ולהותיר אותה לסיכומים.

לאחר עיון בסיכומים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין ולפיכך אין צורך לדון ביתר טענות הצדדים.

בשאלה האם על חברות הביטוח לשפות את המל"ל בגין הלוואה עומדת שקיבל הנפגע ניתנו כמה וכמה פסקי דין של ערכאות שונות כולל פסק דין שניתן על ידי בת.א. 10709/05. בכל פסקי הדין, המוכרים לי, המסקנה היתה שההסכם שעל פיו הוגשה התביעה אינו מחייב את חברות הביטוח לשפות את המל"ל בגין כספי ההלוואה העומדת. ההכרעה הועמדה אף בפני ערכאת הערעור שאף היא קבעה בע"א (י-ם) 2575/08 המוסד לביטוח לאומי נ' ביטוח ישיר ובע"א 5085/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר, כי חברות הביטוח אינן חייבות בשיפוי המל"ל בגין הלוואה עומדת.

לטעמי די בכל ההכרעות הללו כדי להוות מעשה בית דין בענין שלפני. הכלל של מעשה בית דין מורכב משני רכיבים "השתק עולה" ו"השתק פלוגתא" השתק עילה מתקיים כאשר ישנה זהות עילה, בית המשפט הכריע לגופו של ענין וקיימת זהות בין בעלי הדין או חליפיהם.

השתק פלוגתא מתקיים כאשר במשפט אחד הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית או משפטית מסוימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, במפורש או מכללא. אותם בעלי הדין או חליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני אף אם אין זהות בין העילות.

בפסיקה נקבע כי אין צורך בזהות בין בעלי הדין כדי לקבוע מניעות בשל השתק פלוגתא ודי בכך שצד להליך השני מהווה "חליף" של צד להליך הראשון כדי שהוא יהיה מנוע מלדון בפלוגתא שהוכרעה. עוד נקבע בפסיקה כי צד להליך יהיה מושתק כאשר קיימת "קירבה משפטית" או "זהות אינטרסים" בין בעלי הדין בשני ההליכים (ראו ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניט פ"ד לא(1) 29 עמודים 32, 33 וכן ע"א 344/83 רויטמן נ' פרס פ"ד לט(4) 29.

בנדון דנן, ניתן לראות בנתבעת 1 חליף של כל אחת מחברות הביטוח שבעיינה נקבע שאין לאפשר למל"ל לתבוע שיבוב של ההלוואה העומדת. ההסכם העומד ביסודה של תביעה זו הוא אותו הסכם בדיוק שעמד ביסודה של כל אחת מהתביעות שהוכרעו ונקבע בהם, על פי אותו הסכם שלפיו מבקשת התובעת בתיק זה לגבות מהנתבעת בתיק זה את הסכומים בגין ההלוואה העומדת, שלא ניתן לגבות אותה. מדובר איפוא בשאלה שהוכרעה בין התובעת לבין חליפתה של הנתבעת 1) הנתבעת 2 היתה ממש צד להליכים הקודמים) ולפיכך התובעת מושתקת מלהעלות שוב את הטענה לפיה היא זכאית לתבוע שיבוב בגין ההלוואה העומדת.

להלן פסקי הדין הידועים לי שבהם הוכרעה השאלה ונקבע שאין לתבוע שיבוב בגין ההלוואה העומדת

א. ת.א. (שלום י-ם) 12775/04

ב. ת.א. (שלום י-ם) 10709/05

ג. ת.א. (שלום י-ם) 14184/06

ד. ת.א. (שלום י-ם) 10198/04

ה. ת.א. (שלום ת"א) 14061/07

ו. ע"א (מחוזי י-ם) 2575/08

ו. ע"א (מחוזי י-ם) 5085/10

אמנם התובעת טוענת כי הוגשה בר"ע על החלטת בית המשפט המחוזי ובימים אלה עומד להתקבל פס"ד, ואולם, על פי ההלכה כל עוד לא ניתנה החלטה בערעור (אף אם הוגש ערעור) חל הכלל של השתק פלוגתא וכפי שהענין מסוכם בספרה של פרופ' נינה זלצמן מעשה בי דין בהליך האזרחי בעמוד 246:

"הכלל הוא, כי העובדה שבעל דין שנגדו ניתן פסק דין נקט בהליכי ערעור על פסק הדין אינה משפיעה על כוחו המחייב של פסק הדין, נשוא הערעור, כמעשה בית-דין לכל דבר וענין, משעמד פסק הדין במבחן סופיות לצורך כלל ההשתק, מהווה מחסום דיוני, בין כהשתק-עילה ובין כהשתק-פלוגתא, בהתדיינות נוספות בין אותם צדדים, אפילו תלויים ועומדים הליכי ערעור על פסק הדין. כלל זה חל אפילו הורה בית המשפט, לבקשתו של בעל הדין המערער, על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור".

(ההדגשה שלי ג.א.)